כשסוכנות דיגיטל עובדת בלי תוכנית עבודה, הבעיה היא לא רק חוסר סדר. הבעיה היא שאין מנגנון שמחבר בין הפעולות של הסוכנות לבין התוצאה העסקית שהלקוח רוצה להשיג.
הצפי בדרך כלל נראה כך:
מתחילים לבצע לפני שמחליטים לאן הולכים – עולים פוסטים, קמפיינים ותכנים, אבל אין סדר עדיפויות ברור.
העבודה הופכת לריאקטיבית – כל רעיון חדש, בקשה של הלקוח או נתון בקמפיין משנה את הכיוון.
קשה למדוד הצלחה – אם אין יעד, אבני דרך ו-KPI מוגדרים מראש, כמעט כל תוצאה יכולה לקבל הסבר בדיעבד.
הלקוח מתחיל לנהל את הסוכנות – הוא שואל מה עושים, למה עושים, מה התקדם ומה הלאה. במקום שהסוכנות תוביל, הלקוח דוחף.
נוצר בזבוז כסף וזמן – משקיעים שעות ביצירה, תיקונים, פגישות וקמפיינים שלא בהכרח מקדמים את היעד.
מתחילות מחלוקות – הסוכנות אומרת "אנחנו עובדים", והלקוח אומר "אבל מה יצא מזה?".
בסוף מאבדים אמון – לא בהכרח כי הסוכנות לא מקצועית, אלא כי אין דרך ברורה להוכיח שהעבודה שלה מובילה את העסק קדימה.
הנקודה החשובה בעיניי היא:
סוכנות בלי תוכנית עבודה הופכת מספק שמוביל את הלקוח לספק שמבצע משימות.
ואז נוצר פרדוקס: ככל שעובר יותר זמן, יש יותר פעילות – אבל לא בהכרח יותר התקדמות.
בתהליך טוב, בתחילת כל תקופה צריך להיות ברור: מה המטרה העסקית → מה האסטרטגיה → מה עושים השבוע/החודש → מי אחראי → איך מודדים → ומה משנים בהתאם לתוצאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה