המדובר כמובן בצורת חשיבה מסוג אחר: קודם לחשוב על היעד (המקום הסופי שאליו רוצים להגיע בסוף השנה) ורק אחר כך לחשוב על הדרך.
בעולם העסקים הצלחה היא תמיד ביחס לתוצאות ולא לפעולות. כמו בעולם הספורט.
זוהי הנחת יסוד חשובה, שצריכה לקבוע את אופן התנהלותנו בעולם זה. עלינו לחשוב קודם על התוצאות הרצויות - ורק אז להתאים את הפעולות והמאמצים - לתוצאות אלה.
בתהליך החשיבה והתכנון, עלינו קודם כל לחשוב על היעד הרצוי ורק אז על הפעולות שיקדמו אותנו ליעד. בתוך כך עלינו לסנן פעולות שלא מקדמות אותנו בדרך ליעד.
או במילים אחרות:
תהליך העבודה: יעד > תוכנית > פעולות
ולא: פעולות > יעד כלשהו (?)
מה יקרה אחרת?
מה שיקרה אם לא נתכנן מראש את היעד ונכוון לשם - זה שנרוץ לאורך כל השנה, בכיוונים שונים ומשונים, ובסוף השנה -
א. נהיה מותשים מהריצות, נרגיש שעבדנו מאוד קשה,
ב. לא נדע להעריך - האם הצלחנו או נכשלנו?,
ג. מעבר לכך שבשנה הבאה לא נוכל לשפר כלום, כי הרי אנחנו לא יכולים להעריך ולשפר תוכנית לא קיימת...
זהו גזר דין של תסכול מתמשך הנובע ממאמצים גדולים, בכיוונים שונים, ללא יעד ברור וללא יכולת התקדמות.
לסיכום, כפי שאמר ת'ורו: "זה לא משנה כמה אתה עסוק. גם נמלה עסוקה. השאלה במה אתה עסוק?"
קישור לציטוט